טקס יום הזיכרון לשואה ולגבורה תשפ"ה בדיור הקהילתי של עמותת רעות

ביום חמישי, ציינו בטקס מרגש ומכובד את יום הזיכרון לשואה ולגבורה בדיור הקהילתי של עמותת רעות, בסימן 80 שנה לכניעת גרמניה הנאצית.

בטקס השתתפו דיירי הדיור הקהילתי – ובהם 34 שורדי שואה החיים במקום – יחד עם פרופ' נחמן אש, יו"ר עמותת רעות; עידו שריר, מנכ"ל העמותה; חברי דירקטוריון רעות, עובדים וצוערי קורס קצינים מבה"ד 1, שהגיעו לכבד, להקשיב וללמוד.

בדבריו בטקס, שיתף פרופ' נחמן אש את סיפורו האישי והכואב: בשנת 1943, בעיירה פרוז’ני, הועלו אל קרונות הרכבת אלפי יהודים – ובהם סבו, נחמן אש, סבתו ושלושת ילדיהם. על הרמפה באושוויץ, נפרד הסב מבנו – אביו של פרופ' אש – כשאמר: "אני אבוד. לך יהיה אולי סיכוי להישאר בחיים."

כעבור דקות אחדות נרצחו הסב, הסבתא ושני הילדים הקטנים בתאי הגזים. אביו של פרופ' אש נותר הניצול היחיד ממשפחתו הקרובה, ופרופ' אש קרוי על שמו של הסב שלא זכה לראות את מדינת ישראל.

פרופ' אש אמר: "אני מצדיע לבני הדור ששרד את התופת, נלחם על הקמת המדינה ובנה את יסודותיה. 80 שנה אחרי – הכאב עודנו חי, אך מתוך האובדן קמה מדינה חזקה, האהובה על עמנו, ומשמשת לו בית. צוערי קורס הקצינים הנמצאים כאן הם עדות חיה לעוצמה, הרציפות והתקווה שמובילה את מדינת ישראל."

בדבריו התייחס גם לאירועי השביעי באוקטובר ולמצב החטופים: "ביום הזיכרון הזה אנו זוכרים גם את הכישלון הנורא של ה־7 באוקטובר. אני קורא לעשות כל מאמץ להשבתם המיידית של 59 החטופים הנמצאים בשבי החמאס בעזה זה 566 ימים ולילות."

במהלך הטקס הודלקו שישה נרות זיכרון לזכר ששת המיליונים שנספו בשואה. את הנרות הדליקו שורדי שואה מדיירי המקום, ולצידם הקריאו צוערי קורס הקצינים את סיפור חייהם:

• שרה – ילידת סנט פטרבורג. שרדה את המצור על לנגרד, שבו איבדה את הוריה ואחיה התינוק. עלתה לארץ ב־1994.
• זינה – ילידת צרפת. הסתתרה בבתים של נוצרים, ושרדה גם את אירועי השביעי באוקטובר, אז איבדה את אחותה. עלתה לישראל ב־1996.
• מריה – ילידת בלארוס. זוכרת את הפחד כבר מגיל שלוש. ברחה עם משפחתה תחת הפצצות כבדות. עלתה לישראל ב־2008.
• חדווה – ילידת תל אביב. חזרה עם משפחתה להונגריה ערב המלחמה, ושרדה בזהות בדויה.
• ורה – ילידת אוקראינה. ברחה עם אמה ואחיה התינוק ברכבת של פרות. הפרווה הכתומה שקיבלה כילדה הצילה את חייה. עלתה לישראל ב־1990.
• לאה – ילידת רומניה. הוריה ניצלו מטבח בבית כנסת בהונגריה ונמלטו. נולדה תוך כדי המלחמה ועלתה לארץ ב־1951.

הטקס המרגש שיקף את מחויבותה העמוקה של עמותת רעות לזיכרון, לערכים של צדק אנושי ולתמיכה מתמשכת בשורדי השואה. הדיור הקהילתי של רעות הוקם במקור לסייע לפליטים ולשורדים – והוא ממשיך לשמש בית חם, תומך ומכבד גם כיום.